tag:blogger.com,1999:blog-30877677073107591122011-04-21T17:13:20.383-07:00Back Spacehttp://www.blogger.com/profile/11378238378991156089noreply@blogger.comBlogger71100tag:blogger.com,1999:blog-3087767707310759112.post-52215849149762777952008-08-29T12:52:00.000-07:002008-11-08T14:24:51.574-08:00<div style="text-align: left;"><a onblur="try {parent.deselectBloggerImageGracefully();} catch(e) {}" href="http://3.bp.blogspot.com/_yR81FPRWkWg/SOdA4dFE0II/AAAAAAAAAYE/TeJP_dENr9k/s1600-h/dragon223.jpg"><img style="margin: 0px auto 10px; display: block; text-align: center; cursor: pointer;" src="http://3.bp.blogspot.com/_yR81FPRWkWg/SOdA4dFE0II/AAAAAAAAAYE/TeJP_dENr9k/s400/dragon223.jpg" alt="" id="BLOGGER_PHOTO_ID_5253238828973740162" border="0" /></a><span style="font-size:85%;">אייר: טייב יוסי</span><br /></div><ul><li><a href="http://bs-magic.blogspot.com/2008/08/blog-post_27.html"><span style="color: rgb(153, 0, 0); font-weight: bold;">לתגובה כללית על הסיפור, לחצו כאן!</span></a></li><li><span style="color: rgb(153, 0, 0); font-weight: bold;"><a href="http://bs-forum2.blogspot.com/?pnyxePostKey=GZJDOsMS8gARvxCpslyUSg">לדיון על 'כנסים מכושפים' בפורום, לחצו כאן!</a><br /></span></li></ul><div dir="rtl" style="text-align: right;"><ul><li><a href="http://bs-magic.blogspot.com/2008/08/blog-post.html"><span style="font-weight: bold;">פרולוג</span></a></li></ul><span style="font-size:85%;">בארץ הקדושים, אשר על עולם קטן וצדדי, באחד ממחוזות ה - Holliya, יושב על קרקע קשה, אדם. או כך לפחות הוא נראה, ראשו מגולח, עיניו עצומות, רגליו מקופלות תחתיו, וידיו מונחות על ברכיו.<br />סביבו מונחים סלעים, אשר אדם רגיל היה קובע, שגודלם ומשקלם בינוני ומטה. מי שהתבונן בסלעים בעין בוחנת יותר, היה יכול להבחין, שהסלעים יוצרים מעגל מושלם סביב אותו אדם.</span><br /><br /><div dir="rtl" style="text-align: right;"><ul><li><a href="http://bs-magic.blogspot.com/2008/08/1.html"><span style="font-weight: bold;">פרק 1</span></a><a href="http://bs-magic.blogspot.com/2008/08/1.html"> - <span style="font-weight: bold;">סרדיניום ואסינמור בדרכם לכנס הכישוף, על הר ה"אופס"</span></a></li></ul><span style="font-size:85%;">סרדיניום היה מכשף קלאסי טיפוסי, הבעיה היתה, שהוא היה ממסדר המים הרכים, ולכן נאלץ לזרום עם הזרם. וגם כעת: עמד להערך כנס כישוף ורוב המכשפים התכוננו למאורע וכמובן גם סרדיניום.<br />הוא קינא במכשפי האדמה, אשר היו עצמאים ולא ניתן היה להזיזם מדעותיהם, או מכשפי האש, אשר מטילים ספק בכל שאר האסכולות ולבסוף שוקעים בויכוחים פנימיים והורסים גם את עצמם. ואפילו במכשפי האויר, אשר התעלו מעל כולם והעדיפו לעסוק לרוב בגננות.</span><br /></div><br /><div dir="rtl" style="text-align: right;"><ul><li><a href="http://bs-magic.blogspot.com/2008/08/2.html"><span style="font-weight: bold;">פרק 2</span></a><a href="http://bs-magic.blogspot.com/2008/08/2.html"> - <span style="font-weight: bold;">קראקי העורב וסבתא יאגי</span></a></li></ul><span style="font-size:85%;">עוד לפני המהומה, הנפילות והזינוק של סרדיניום, התגודדו כמה עורבים שחורים על ענף עץ והביטו על שני אנשים ושני דרקונים.</span><br /><br /></div> <ul><li><a style="font-weight: bold;" href="http://bs-magic.blogspot.com/2008/08/3.html">פרק 3</a><a href="http://bs-magic.blogspot.com/2008/08/3.html"><span style="font-weight: bold;"> - שיבקה</span></a></li></ul><span style="font-size:85%;">בעוד סרדיניום ואסינמור רצים ביער "הלכתי לאיבוד" ומדי פעם מביטים במכשפה המעופפת ביניהם על מטאטא, ששמה הוא סבתא יאגי וגם היא בדרכה להר ה"אופס" להציג דגם חדיש של מטאטא, ועורב שחור המלווה אותם ומקרקר דברי סליחה ונימוסים, נשמע רעש מוזר: שבירת ענפים, זעקה, שבירת ענפים עבים יותר ואז, "בום"...ושקט.<br /><br /></span><ul><li><a style="font-weight: bold;" href="http://bs-magic.blogspot.com/2008/08/4.html">פרק 4</a><a href="http://bs-magic.blogspot.com/2008/08/4.html"><span style="font-weight: bold;"> - שיבקה</span></a><a href="http://bs-magic.blogspot.com/2008/08/4.html"><span style="font-weight: bold;"> המשך</span></a></li></ul><span style="font-size:85%;">הנפילה של שיבקה, או כפי שהועידה המכושפת של מסדר האוויר יבחר לכנות אותה בעתיד "הנפילה החופשית" וכל מכשף אויר יחויב בסוף הכשרתו לבצע אותה, גרמה לזעזוע כזה או אחר והרשימה את כל הנוכחים.</span><br /></div><div class="blogger-post-footer"><img width='1' height='1' src='https://blogger.googleusercontent.com/tracker/3087767707310759112-5221584914976277795?l=bs-magic.blogspot.com' alt='' /></div>Back Spacehttp://www.blogger.com/profile/11378238378991156089noreply@blogger.com0tag:blogger.com,1999:blog-3087767707310759112.post-73980789596052742292008-08-27T12:53:00.000-07:002008-10-04T03:08:05.435-07:00<div style="text-align: center;"><span style="font-size:85%;">סיפור משעשע בהמשכים, על חבורת מכשפים מאסכולות שונות, אשר בעזרתו של הגורל<br /></span></div><div style="text-align: center;"><span style="font-size:85%;">או המקרה מוצאים את עצמם מעורבים בהרפתקאות שונות ומשונות.<br />בעזרתו של "קרקי"-עורב רפאים ומכשפה זקנה, הם משלימים את יעדם בעולם.<br /></span></div><div style="text-align: center;"><span style="font-size:85%;">––––––––––––––––––––––––––––––––––––––––––––––––––––––––––––––––––</span></div><div dir="rtl" style="text-align: right;"><div style="text-align: center;"><span style="font-size:85%;">אתם מוזמנים להגיב ללא כל הרשמה למערכת.</span><br /><span style="font-size:85%;">לרשותכם בצד שמאל רשימת קישורים לכל פרקי הסיפור.</span><br /><div style="text-align: center;"><span style="font-size:85%;">––––––––––––––––––––––––––––––––––––––––––––––––––––––––––––––––––</span></div><span style="font-size:85%;"></span><div id="cboxdiv" align="center"><br /><iframe src="http://www5.cbox.ws/box/?boxid=167585&amp;boxtag=f19tm4&amp;sec=form" marginheight="2" marginwidth="2" allowtransparency="yes" name="cboxform" style="border-style: solid solid none; border-color: -moz-use-text-color; border-width: 0px;" id="cboxform" frameborder="0" height="196" scrolling="no" width="360"></iframe><br /><br /><iframe src="http://www5.cbox.ws/box/?boxid=167585&amp;boxtag=f19tm4&amp;sec=main" marginheight="2" marginwidth="2" allowtransparency="yes" name="cboxmain" style="border: 0px solid ;" id="cboxmain" frameborder="0" height="1204" scrolling="auto" width="360"></iframe><br /></div><br /><!-- END CBOX --><br /></div> </div><div class="blogger-post-footer"><img width='1' height='1' src='https://blogger.googleusercontent.com/tracker/3087767707310759112-7398078959605274229?l=bs-magic.blogspot.com' alt='' /></div>Back Spacehttp://www.blogger.com/profile/11378238378991156089noreply@blogger.com0tag:blogger.com,1999:blog-3087767707310759112.post-73390444155419257482008-08-27T12:52:00.001-07:002008-08-27T12:52:22.136-07:00<div dir="rtl" style="text-align: right;">בארץ הקדושים, אשר על עולם קטן וצדדי, באחד ממחוזות ה - Holliya, יושב על קרקע קשה, אדם. או כך לפחות הוא נראה, ראשו מגולח, עיניו עצומות, רגליו מקופלות תחתיו, וידיו מונחות על ברכיו.<br />סביבו מונחים סלעים, אשר אדם רגיל היה קובע, שגודלם ומשקלם בינוני ומטה. מי שהתבונן בסלעים בעין בוחנת יותר, היה יכול להבחין, שהסלעים יוצרים מעגל מושלם סביב אותו אדם.<br />הרוח עברה בחופזה מעל ראשו של האדם ולפתע נעצרה ויצרה מערבולת אדישה.<br />"הה"... חשבה לעצמה - "מעניין למה בן האנוש שואף להגיע בהתנהגותו המטופשת?"<br />הרוח בחנה אותו מכל הכיוונים, "כמובן", אמרה לעצמה, "הוא מנסה לחקות את הגדולים מכל, את מלכי הטבע, את הרוחות, האדם הטיפש..."<br />הרוח עברה מעליו שוב, כאשר היא מגבירה את מהירותה. נשמע רעש של רוח נושבת ובגדיו של האדם התנופפו לצדדים. הרוח הביטה בו שוב. לא נראה שהוא זע. "טיפש" צרחה הרוח ועברה בשריקה רמה מעל האדם. עפר עלה מהאדמה והתפזר לכל עבר, אך האדם והסלעים סביבו לא זעו ולא זזו. כמערבולת משתוללת עקרה הרוח את העצים שבסביבה, הרימה השמימה סלעים אדירים, הקימה סערה בים הקדוש, אך האדם ומעגל הסלעים לא זזו ממקומם. הרוח התבוננה באדם בחימה המעורבת בסקרנות. "אם אצטרך אעקור את חבל הארץ העלוב הזה" - חשבה לעצמה, אך בעיני רוחה ראתה את האדם נשאר על מקומו וסביבו הסלעים.<br />לפתע נשמע רעש, הרוח התבוננה בסקרנות, "האם זז האדם הטיפש?"<br />אך הרעש נבע ממקור אחר, נראה היה, שהאדמה בעצמה החלה נעה ומדברת.<br />"הו רוח כסילה"... הרוח הביטה סביבה, הקול בקע מאחד הסלעים, אשר הרכיבו את המעגל סביב האדם. הסלע המשיך, "ומה את מנסה לעשות בהטרדותיך המטופשות? התדעי למי תציקי?" הרוח התפזרה לכל עבר, הסתובבה סביב הסלע וצרחה: "הטיפש האנושי מנסה לחקות אותי, ואשר לך סלע עלוב, היזהר בדבריך ולא תמצא את עצמך מרוסק לחול ומפוזר על שפת הים." קול מוזר בקע מהסלע, אשר נשמע כצחוק. וכעת היה נראה שכל הסלעים, אשר סובבו את האדם צוחקים בקול רם.<br />"רוח כסילה...הו רוח כסילה, התדעי שהאדם, אשר לטענתך מחקה אותך אחראי לקיומך? התדעי שביום בו הנוכחות תיפסק, יחרב העולם? הו רוח כסילה..."<br />והצחוק הרם והמשונה של הסלעים המשיך להצטלצל באוזני הרוח. נזעמת פנתה הרוח צפונה, כאשר היא עוקרת שורות עצים.<br /></div><div class="blogger-post-footer"><img width='1' height='1' src='https://blogger.googleusercontent.com/tracker/3087767707310759112-7339044415541925748?l=bs-magic.blogspot.com' alt='' /></div>Back Spacehttp://www.blogger.com/profile/11378238378991156089noreply@blogger.com0tag:blogger.com,1999:blog-3087767707310759112.post-45893579148476916722008-08-27T12:51:00.002-07:002008-08-27T12:52:01.528-07:00<div dir="rtl" style="text-align: right;">סרדיניום ואסינמור בדרכם לכנס הכישוף, על הר ה"אופס"<br /><br />סרדיניום היה מכשף קלאסי טיפוסי, הבעיה היתה, שהוא היה ממסדר המים הרכים, ולכן נאלץ לזרום עם הזרם. וגם כעת: עמד להערך כנס כישוף ורוב המכשפים התכוננו למאורע וכמובן גם סרדיניום.<br />הוא קינא במכשפי האדמה, אשר היו עצמאים ולא ניתן היה להזיזם מדעותיהם, או מכשפי האש, אשר מטילים ספק בכל שאר האסכולות ולבסוף שוקעים בויכוחים פנימיים והורסים גם את עצמם. ואפילו במכשפי האויר, אשר התעלו מעל כולם והעדיפו לעסוק לרוב בגננות.<br /><br />מכל האסכולות העדיף סרדיניום את אסכולת האש; רק מכשפי האש העריכו את מכשפי המים, הרי ידוע שמים מכבים את האש. ולכן מכשפי האש "כיבדו" את מכשפי המים, אך הם בעצמם השתייכו לאסכולה, שנחשבה לקשה והלא יציבה מבין כול האסכולות: לא רק שהיא היתה הרסנית ביותר אלא, שאת האש צריך להדליק וניתן לכבות. את המים, האויר והאדמה לא צריך להדליק ולא ניתן לכבות, הם תמיד קיימים וכך גם כשפיהם.<br />אך האש... עד שמכשף אש מצליח להדליק כשף מסויים, הוא מגיע עד לאפיסת כוחות, ואז מגיע איזה חוצפן ומכבה את הכשף ללא מאמץ מיותר.<br />לכן מכשפים כרתו בריתות; בדרך כלל מכשפי האש עם הרוח, והמים עם האדמה. האש זקוקה לרוח להמשיך ולדלוק והמים זקוקים לאדמה כדי שיהיה להם איפה לזרום. הכל טוב ויפה, אבל אז קמו קבוצות באסכולת האדמה והרוח, אשר טענו שהם מנוצלים על ידי האש והמים, הלא יעילים. בעקבות הטעון הזה התפלגו ביניהם המכשפים, והרבה מכשפים צעירים, שהרגישו פריירים פרשו מהבריתות.<br /><br />וכך מצא סרדיניום את עצמו ללא בעל ברית תומך. עקב הבדידות והמצוקה החדשה, החל סרדיניום מטפח ידידות עם מכשף אש. מדובר באסינמור - מכשף אש מדרגה 56 ממסדר הזיקוק המסתובב, אשר את רוב זמנו הוא מעביר בהטלת ספק בכל מה שנמצא מסביבו ולבסוף, כאשר הוא מצליח בכך, הוא מטיל ספק גם בעצמו.<br />שני המכשפים, או ה"ידידים" החדשים החליטו להגיע לכנס הכישוף ביחד. להסתובב לבד בכנסים מסוג זה, נחשב למעשה בלתי אחראי, ויש כאלה שיחמירו ויומרו שזה אף מעשה טיפשי ומזיק לבריאות.<br />כאשר הגיע סרדיניום אל אסינמור, היה אסינמור שקוע בהטלת ספק בעשב, אשר היה מפוזר בכל ביתו. הפעם היה הספק בנושא ההזיות, אשר גורם אותו עשב לטיפשים אשר מטילים בכך ספק ומעשנים אותו.<br />כנראה, שסרדיניום איחר, כיוון שאסינמור מלמל משהו ללא הפסקה בקשר לגמדים ירוקים ולא הפסיק לחייך.<br />סרדיניום שקע בדיכאון לאחר שהבין על איזה עשב מדובר וכמות העשב שאסינמור עישן, אך הוא לא העיז אפילו לרגע לחשוב לצאת לדרך לבדו. הוא חש בכל מהותו שהוא חייב לזרום עם הזרם ולכן כל מה שנותר לו, היה לקוות שאסינמור יתאושש במהלך השעות הקרובות. הוא ניסה שלא לחשוב על כך שהעשב הספציפי משפיע על המשתמש לאורך ימים ולפעמים אפילו שבועות.<br />סרדיניום מלמל משהו ובידו הופיע בקבוק ובתוכו נוזל, הוא התיז את הנוזל בפניו של חברו הקירח, הנוזל פעל מיד ואסינמור ישן כמו תינוק.<br /><br />אסינמור פקח את עיניו וראה סירה, הוא הרים את עיניו בזהירות וראה מים. המחשבה הראשונה שהתעוררה במוחו היתה מחשבה לגמרי רגילה, אשר הציעה להטיל ספק במראה הטיפשי והלא הגיוני הנגלה לעיניו, אך המחשבה השניה היתה קצת מוזרה ומעוצבנת והיא מלמלה משהו בקשר למים ונשמעה מבוהלת למדי.<br />"מים..." מלמל אסינמור, "מים..." הוא זינק על רגליו והחל צורח - "מיייים..." "התאפק", אמר לו סרדיניום "עוד מעט ונגיע לכנס ותוכל לשתות בירה." אך אסינמור המשיך לצרוח וכעת היה תורו של סרדיניום להפעיל את מוחו ולשחק במחשבות, אשר החלו להתרוצץ במוחו ולצטט מספר "שיטות פרקטיות לסירוס מכשפי אש". האמת שמרוב הפניקה סרדיום לא ממש הצליח לדלות ציטוטים שלמים וכל מה שזכר היה "מכשף אש על מים = מכשף אש מסורס מכישוף". אך זו הייתה הדרך המהירה ביותר שהוא הכיר להר ה"אופס", וסרדיניום שלט בזרמים, הוא היה מומחה גדול בכל מה שקשור בזרמים ובהשתלבות בהם. לכן לפני שאסינמור הספיק לשקוע עמוק יותר בפניקה, אשר הוא החל לטפח, שאל אותו סרדיניום בנימה מופתעת, "העשב כבר לא משפיע?" אסינמור הסמיק וניסה להתעלם מהשאלה, כאשר הוא לובש על פניו את אותה מסכה מבוהלת. "רגע..." סרדיניום הקשה עליו, "אתה היית אמור לקשקש שטויות ולחייך את חיוכיך הטיפשיים או לסרק את הקרחת שלך במשך עוד כמה ימים!" אסינמור עיוות את פניו באי סיפוק ונבח "אני מחוסן."<br />כל מי שעישן את העשב, מתחסן והשפעתו על המשתמש הפעמים הבאות פגה לאחר שעות מעטות.<br />אבל אף אחד לא היה טיפש מספיק כדי לנסות את העשב, חוץ ממכשפי אש, אשר הטילו ספק באמינות הסיפורים והעדויות על ההשפעה המוזרה של אותו עשב.<br />סרדיניום שידע את זה, שאל באי הבנה, "אז למה עישנת שוב?" "טוב"... נאנח אסינמור, "אתה איחרת ולי היה משעמם אז החלטתי להטיל ספק בידע הקודם שלי על העשב, וחוץ מזה נגמר לי הטבק." אסינמור השתתק, הביט בנהר, אשר הקיפו מכל עבר והחל צורח - "מיייםםם....."<br />את שאר הדרך הם עשו, כאשר סרדיניום מטפל בזרמים ואסינמור מטיל ספק, בכך שהוא מחוסן מהעשב ומכך מסיק, שהוא הוזה את הכל.<br />הסירה עגנה במפרצון קטן וטבעי, ואסינמור זינק מהסירה והשטח על האדמה. סרדיניום יצא לאטו מהסירה והיא נעלמה. "הכל בסדר?" הוא שאל, "לא" השתעל אסינמור, "זה לא קל להטיל ספק באותו הדבר למשך זמן רב, אתה יודע." סרדיניום משך בכתפיו.<br /><br />הכנס נערך כמו תמיד על הר ה"אופס" - האגדה מספרת, שזה מה שצעק הנזיר הגדול לפני, שנפל מן ההר. הנזיר הגדול היה גם המכשף הגדול ונחשב לאב ולמייסד של ארבעת אסכולות הכישוף.<br />כדי להגיע ל"אופס" צריך לחצות את ה"בלופ בלופ בלופ" הרחב, במילים אחרות הנהר שבו שטו סרדיניום ואסינמור, לעבור את היער הגדול הנקרא: "הלכתי לאיבוד", ואז המדבר האדום ולו אין שם, כיוון שלמדבריות לא נותנים שמות, זה גורם למזל רע; כך סיפר הנזיר הגדול לפני הנפילה.<br /><br />שני המכשפים צעדו על שביל צר בין עצי האורן הגבוהים ושוחחו ביניהם על הכנס ובמיוחד הבירה שמגישים בכנס, העוגות והקרקרים, השוקולדים המהולים בליקר, הפיסטוקים, הקפה, השמנת והכשפים.<br />כשלפתע נשמע רעם חזק ומעל ראשיהם עבר ביעף עצם עגול וגדול ונעלם בו ברגע.<br />"ראית את החללית?" שאל סרדיניום בהתלהבות והתרגשות, "אני צדקתי...הם קיימים". הוא מחה בידיו והחל לקפץ. "אהה... כן בטח..." ענה אסינמור והטיל ספק אחד גדול לתוך שרוולו הרחב. וזה בגלל שהוא לא רצה להעליב את סרדיניום, אשר העביר לילות שלמים בניסיונות ליצור קשר עם אנשים ירוקים ממקום אחר, אשר הולכים למקום אחר ועוברים פה רק, כי אנחנו תקועים בין אותם שני מקומות. זה מה שסרדיניום היה מסביר לכל, מי שהסכים להקשיב.<br />וגם כעת פתח סרדיניום בהרצאה ארוכה על היצורים הירוקים ומשהו על טכנולוגיה מתקדמת שהם פיתחו. אסינמור החליט, שזה לא היום שלו, קודם העשב, אחר כך המים ועכשיו סרדיניום והיצורים הירוקים...<br /><br />השביל הוביל לקרחת יער, "בא ננוח כאן", הציע אסינמור, "זה נראה, כמקום טוב לחניה".<br />סרדיניום הסכים מיד ושקע בחישובים ורשם במחברת קרועה וחומה משהו בקשר ל"ע.ב.מ.", שעה ומקום. אסינמור מצידו שקע בהטלת ספקות רבים הקשורים במקום החנייה ובשפיותו של חברו.<br />"תדליק אש", ביקש סרדיניום, אסינמור הביט בו בעיניים בולטות ושאל בשקט, "אש? אתה מודע להשלכות נכון?" "כן...כן..." ענה סרדיניום, "אבל אני לא יכול לקרוא בחושך הזה, ואם יקרה משהו, אני אכבה את האש תכף ומיד."<br />הדיבורים על כיבוי אש, תמיד פגעו במכשפי האש ובמיוחד, כאשר מכשפי המים היו אלה, אשר התבטאו כך.<br />אסינמור הנעלב הושיט אצבע ואש אדומה פרצה משום מקום. סרדיניום הוסיף זרדים יבשים והאש מצידה היתה אסירת תודה על כך. אסינמור הביט סביבו בפחד, ולמה שהוא ציפה לא אחר לבוא.<br />"אין עשן בלי אש" אמר אסינמור, כאשר שתי דמויות גדולות וכהות נפלו מן השמים.<br />הדרקונים הצטופפו ליד האש והביטו בגיחוך על המכשפים. "ראית" אמר הדרקון עם העיניים הבולטות והצביע אל המדורה הקטנה, "זו אש!" "ואו..." אמר השני והתאפק לא לפרוץ בצחוק.<br /><br />כל העובר, או יותר נכון, כל הנאלץ לעבור ביער "הלכתי לאיבוד", יודע, שהדבר הטיפשי ביותר לעשות ביער זה הוא - להדליק אש. בדרך כלל, אדם, הטיפש מספיק להיכנס ליער זה, יהיה גם טיפש מספיק להדליק בו אש.<br />הבורים מכנים את יער "הלכתי לאיבוד" בשמות אחרים, כמו: "יער הדרקון", או "יער הדרקונים", ויש גם אחרים<br />המכנים יער זה "יער גדול ובו דרקונים", או "יער הדרקון המעופף", או "ארץ הדרקון", או "דרקוניום", או "יער הדראג".<br />הכינוי האחרון הוא היוצא מן הכלל מבין כל השמות והכינויים והוא הומצא על ידי קבוצת כוהני דת, אשר נהגו לבלות ביער ולעשן עשבים מוזרים. לא ברור לאיזו דת השתייכו אותם כוהנים וכמה מההיסטוריונים והאנתרופולוגים טוענים שהם סגדו לקבוצת אלים מוזרים וסודיים הקשורים לדת הישנה. אך כיוון שאותם כוהני דת בשלב מסויים לקיום שלהם, הכריזו מלחמת קודש בדרקונים ונשרפו עד לאחרון שבהם, לא ניתן לקבוע בבירור מה הייתה דתם ולמי סגדו.<br />הסיבה לכך שכמעט בכל השמות הרבים של היער "הלכתי לאיבוד" מוזכרים דרקונים, פשוטה מאוד: ביער זה מתגוררים דרקונים, הרבה דרקונים.<br />שניים מאותם היצורים, שאת מראייהם נתאר מאוחר יותר, הצטופפו יחד עם שני מכשפים לא יוצלחים, סביב מדורה קטנה, והתבוננו בכעס ניכר על המדורה.<br />הדרקונים, אשר סגדו ועבדו את האש, לא אהבו יצורים אחרים, אשר השתמשו בה; הם טענו שכל מי שמדליק אש למטרת התחממות, בישול או הפקת תאורה, הוא כופר! וזה בגלל שהאש נועדה לדברים קדושים ולא לבישול והתחממות. דברים קדושים כמו - שרפת יערות, שרפת כפרים, שרפת אנשים, חיות ועוד...<br /><br />אסינמור התבונן בכעס בחברו, שניסה במאמץ גדול להפסיק את דליפת הכשף מאצבעותיו.<br />כאשר נכנסים מכשפי מים למצבי לחץ קיצוניים, ניתן להבחין בטיפות מים המטפטפות מידיהם, ואם הם לא נרגעים בהקדם, מומלץ לכל הסובבים אותם להצטייד במצופים.<br />"תפסיק להזיע", נבח אחד הדרקונים. "הוא לא מזיע", ניסה אסינמור להסביר, "הוא מטפטף". "אז שיפסיק לטפטף, אנו רוצים לגשת לעניין", "שמעת?" צעק אסינמור, "תפסיק לטפטף, הם רוצים לגשת לעניין". הדרקונים נראו חסרי מנוחה והמראה רק הגביר את הטפטוף מידיו של סרדיניום. "תראה מה עשית" - שאג הדרקון עם העיניים הבולטות והביט בשאט נפש על זנבו הרטוב. בשלב זה נזכרה "שלוות רוחו" של אסינמור שיש לה פגישה חשובה במיוחד במקום מרוחק וללא הודעה מוקדמת נעלמה לה. כעת ניתן היה לראות מים הזורמים מידיו של סרדיניום ופה ושם להבה הפורצת מידיו של אסינמור.<br /><br />"איזה בזבוז של אנרגיה" נשמע קול צרוד, שהבהיל את סרדיניום בצורה שלא תתואר, אבל אני לא יכול שלא להתאפק ולתאר את הקפיצה, (אף אתלט לא היה מתבייש מביצועים של סרדיניום באותו רגע).<br />הוא זינק הצידה, נתקל בדרקון מופתע, אשר איבד את שיווי משקלו (אתם צריכים להבין שכל האזור היה רטוב וחלק). הדרקון השני, אשר ניסה נואשות להבין מה מתרחש ומי החוצפן, שמדבר על בזבוז אנרגיה, מצא את עצמו שרוע בפיסוק איברים וכנפיים על הקרקע הבוצנית, לא לפני שהוא הבחין במסה גדולה בצבע ירוק אפור חום וזהב, המתנגשת בו בעצמה רבה. רק לאחר מכן, ממצב השכיבה על הבוץ, הבין הדרקון, שהמסה הצבעונית שהתנגשה בו היה חברו. הוא הבין גם שאם מצבו לא ישתנה בהקדם האפשרי, מצבו הבריאותי יתחיל להידרדר. באותם הרגעים המהירים הבין ידידנו הדרקון עוד הרבה דברים... דברים שעמדו לשנות את חייו!<br /></div><div class="blogger-post-footer"><img width='1' height='1' src='https://blogger.googleusercontent.com/tracker/3087767707310759112-4589357914847691672?l=bs-magic.blogspot.com' alt='' /></div>Back Spacehttp://www.blogger.com/profile/11378238378991156089noreply@blogger.com0tag:blogger.com,1999:blog-3087767707310759112.post-9298219453019264922008-08-27T12:51:00.001-07:002008-08-27T12:51:32.695-07:00<div dir="rtl" style="text-align: right;">קראקי העורב וסבתא יאגי<br /><br />עוד לפני המהומה, הנפילות והזינוק של סרדיניום, התגודדו כמה עורבים שחורים על ענף עץ והביטו על שני אנשים ושני דרקונים.<br />"מה הם עושים?" - שאל אחד העורבים, שמו היה "קראקי", או ליתר דיוק "קראקי קרא קרא קרא". "הם מנסים לבדר את הדרקונים" - ענה לו עורב קטן יותר שמו "קרוקכך". "הסתכל על על המים הנשפכים לו מהידיים, אני לא אתפלא אם הטיפוס השני יתחיל להפליץ ניצוצות", העורבים צחקו בהנאה, ורגע לאחר מכן פרצו בצחוק רם ומתגלגל.<br />קראקי הסתכל בהנאה על המים, האש, הדרקונים והליצנים, "זו ההופעה הכי משובחת שראיתי בכל ימי חיי", חשב לעצמו. ואז הוא הבחין בזוית עיניו במכשפה היושבת על עץ משמאלו, הוא פרש את כנפיו והתעופף לעברה.<br />"ערב טוב", "חייך" קראקי. "ערב טוב", ענתה המכשפה. "אני מקווה שאני לא מפריע לך, שמי קראקי", הוא הושיט את כנפיו לעברה של המכשפה. "ושמי יאגי!" "נעים מאוד", "נעים מאוד". לאחר גינוני הנימוסים השתררה שתיקה מביכה, אך קראקי המשיך מיד - "מזג אויר נאה הערב", "כן נאה למדי", "ואת נראית נפלא", "תודה גם אתה", "המטאטא שלך מבריק, הדגם האחרון?", "כן קניתי אותו שלשום!", "או יום טוב לקניות", "יום מצוין". העורב ניסה למשוך את המכשפה לתוך שיחה נעימה ומנומסת, הוא אף חשב להעלות כמה נושאים הקשורים באמנות הכישוף ואז לאחר שהקרח ישבר לבקש סיבוב על המטאטא החדש של המכשפה ולהיעלם. אך, יאגי הייתה מרוכזת לגמרי במה שהתרחש על הקרקע, ועוד לפני שהספיק קראקי לקרקר משהו, צעקה יאגי "איזה בזבוז של אנרגיה". באותו רגע התרחשו כמה אירועים יוצאי דופן, שגרמו לעורבים למחוא כפיים ולקרקר מרוב הנאה. שני האנשים החלו רצים כמו מטורפים והדרקונים החליטו להתפלש בבוץ. יאגי עלתה על המטאטא, זינקה לאוויר ועפה לכיוון הגברים הנמלטים. קראקי חשב לרגע וזינק אף הוא ועף לאותו הכיוון.<br /></div><div class="blogger-post-footer"><img width='1' height='1' src='https://blogger.googleusercontent.com/tracker/3087767707310759112-929821945301926492?l=bs-magic.blogspot.com' alt='' /></div>Back Spacehttp://www.blogger.com/profile/11378238378991156089noreply@blogger.com0tag:blogger.com,1999:blog-3087767707310759112.post-41366360635465660922008-08-27T12:50:00.001-07:002008-08-27T12:50:56.872-07:00<div dir="rtl" style="text-align: right;">שיבקה!<br /><br />בעוד סרדיניום ואסינמור רצים ביער "הלכתי לאיבוד" ומדי פעם מביטים במכשפה המעופפת ביניהם על מטאטא, ששמה הוא סבתא יאגי וגם היא בדרכה להר ה"אופס" להציג דגם חדיש של מטאטא, ועורב שחור המלווה אותם ומקרקר דברי סליחה ונימוסים, נשמע רעש מוזר: שבירת ענפים, זעקה, שבירת ענפים עבים יותר ואז, "בום"...ושקט.<br />סרדיניום נעצר על מקומו בתנוחת "שיטפון" (תנוחת כישוף מיוחדת, באסכולת המים).<br />אסינמור נעצר לידו, אוחז בראשו הקירח והכואב, אשר נתקל רגע לפני כן בענף, וסבתא יאגי בתנוחת כישוף מיוחדת לה: אחיזת המטאטא בשני הידיים והתרוצצות בלתי פוסקת של העיניים לכל הכיוונים. קראקי לא נראה בשם מקום.<br />לפניהם, שרוע למחצה על שיח קוצני ובחציו השני על בוץ די מגעיל, היה מוטל אדם.<br />הניחוש הראשון היה, שהאיש הוא מכשף אוויר. לידו ומסביבו היו מפוזרים חלקי עפיפון גדול ושבור.<br />זה היה שיבקה!<br />נכון, שיבקה, או בשמו המלא: "אה שיבקה" היה מכשף אויר... בערך...<br />אם נסקור את חייו של שיבקה, נגלה שמזלו בגד בו כבר בגיל מוקדם מאוד ומאז מצבו ומזלו רק הלכו והידרדרו.<br />אם נתאמץ ונשרטט גרף המציין את מזלו של שיבקה, אזי, הגרף יראה כך: קו אלכסוני כלפי מטה, בזוית של 45 מעלות.<br />כמובן שהגרף הוא כללי מאוד והיו עליות ומורדות, אך מה שבטוח הוא, שבשלב זה של החיים, נמצא שיבקה בירידה, ירידה תלולה מאוד.<br />רק לפני שבוע עברה קבוצת מכשפים שחורים ליד ביתו של שיבקה, ליתר דיוק שלוש מאות שמונים ושלושה מכשפים, חמישים חתולים שחורים ועורב אחד. הם מיהרו מאוד, אבל זה לא מנע מהם להתעכב קצת ולהטיל כמה השבעות וכישופים שחורים במיוחד לעבר ביתו של שיבקה, ולקנח בקללות עסיסיות. (חייבים להצדיק את השם).<br />לאחר יומיים עברה קבוצת דרקונים באזור (מספרם המדויק לא ידוע). מנהיגם נתקל בכישוף שחור ושמו "גרדת", אשר בלהט ההשתוללות של המכשפים השחורים, הופרד מיתר חבריו. גרדת שמח על ההזדמנות. לאחר התייעצות קצרה וגירודים לרוב, הוחלט ששיבקה הוא האחראי לכך שבסביבת מקום מגוריו רובצים כשפים מזיקים. לאחר עוד התייעצות קצרה הוחלט לשרוף את ביתו.<br />למזלו (וכאן הגרף משתנה קצת, אך לא לזמן רב), ביקר שיבקה באותו הזמן אצל רופא לכישוף שחור, אשר ניסה ללא הצלחה רבה לחלץ את שיבקה מכישוף אכזרי במיוחד בשם "שילשולי".<br />יומיים לאחר מכן, נשפה רוח צפונית חזקה והפילה את הצריף המאולתר, ששיבקה בנה מהריסות ביתו השרוף. הרוח התעכבה קצת וניחמה את שיבקה בכך שהודיעה לו על כנס הכשף, הנערך על הר ה"אופס".<br /><br />מיואש לגמרי, החליט שיבקה לצאת לדרך מיד. הוא אף לא טרח לחפש שותף לדרך. הוא בנה עפיפון גדול והצליח לטפס על הר ללא תקלות ולתפוס משב רוח חם, הוא כבר ריחף מעל ליער "הלכתי לעיבוד" ואז...<br /><br />האמת היא, שאם תאוריית ההסתברות והגרפים היתה ידועה לשיבקה אזי, עם קצת רצון, קצת מאמץ וקצת שכל ישר, היה שיבקה יכול לחשב ולמצוא שמשהוא הולך להשתבש. ואם הוא היה מקדיש קצת יותר זמן בילדותו לשיעורי נבואה, במקום להתעסק בגינון, יכול היה שיבקה לקבוע במדויק את המקום והזמן של האסון הבא. אבל לצערו הרב, שיבקה לא שמע על הסתברות וגרפים ובשיעורי הנבואה הוא קיבל מספיק בקושי, ולכן הוא מצא את עצמו מרוסק על שיח-בוץ ביער הלכתי לאיבוד.<br />שיבקה לא ידע זאת, אך זו היתה נקודת מפנה בחייו ובגרף, אשר שרטטנו קודם.<br />באותם הרגעים היה עוד משהוא שחייו השתנו מקצה לקצה, היה זה קראקי, אשר מצא את עצמו באוויר, כאשר ראשו כלפי מטה.<br />קראקי לא בדיוק הבין את המתרחש סביבו ועמו, דבר אחד הוא ידע, משהו כבד נחת על ראשו, וכעת הוא מרחף באוויר והאדמה שתחתיו הולכת ומתרחקת. הוא עוד הספיק לראות את המכשפים ואת המכשפה, אשר הביטו על כתם שחור ומשהו שנראה כמו נוצות מפוזרות בכל המקום, הוא שמע את סבתא יאגי אומרת בזעם, "הרגת לי את העורב! הוא היה עורב נחמד!". ואז הוא ראה את הבורא...<br /></div><div class="blogger-post-footer"><img width='1' height='1' src='https://blogger.googleusercontent.com/tracker/3087767707310759112-4136636063546566092?l=bs-magic.blogspot.com' alt='' /></div>Back Spacehttp://www.blogger.com/profile/11378238378991156089noreply@blogger.com0tag:blogger.com,1999:blog-3087767707310759112.post-82388980232554931252008-08-27T12:49:00.000-07:002008-08-27T12:50:08.981-07:00<div dir="rtl" style="text-align: right;">הנפילה של שיבקה, או כפי שהועידה המכושפת של מסדר האוויר יבחר לכנות אותה בעתיד "הנפילה החופשית" וכל מכשף אויר יחויב בסוף הכשרתו לבצע אותה, גרמה לזעזוע כזה או אחר והרשימה את כל הנוכחים.<br />חייו של שיבקה עברו לנגד עיניו שוב ושוב, וגם כעת כאשר כבר לא נשקפה לו כל סכנה, הוא לא הצליח להפסיק את הלופ של חייו, במיוחד הפריעו לו הזיכרונות שהוא בעמל רב הצליח לכבור בשכבות העמוקות ביותר של התת מודע שלו, וכעת אותם זיכרונות השתחררו להם והציגו את עצמם שוב ושוב בשמחה וששון.<br />מה שהפתיע את שיבקה במיוחד הייתה המחשבה המשונה על כך שחייו לא היו כה חסרי מזל כפי שנהג להחשיבם. האמת שמהמקום בו שיבקה הביט על חייו כעת, חייו נראו די ורודים ויפים, וכעת לאחר שנוכח לגמרי שהוא נשאר חי לאחר הנפילה החופשית, הם נראו לו ממש נהדרים.<br />שיבקה קיפץ על רגליו הדקות והביט בחבורה המוזרה, אשר התגודדה ממש מולו. הוא קד קידה עמוקה והציג את עצמו, "אה-שיבקה, בן שגגה מבית רוח מערב לשרותכם".<br />"מה זה היה" שאלה אותו יאגי, "מאיפה נפלת?"<br />"אהה, זה כלום", ענה שיבקה בביטול, "כל מכשפי אויר עושים את זה מדי פעם".<br />"הרגת את העורב שלי" אמרה יאגי והצביעה על גופתו של קראקי, שיבקה הרגיש שהעולם הוורדרד והחדש החל לאבד את הוורוד בקצוות. "אני אסדר לך חדש" הוא ענה ולחץ את ידה, "נעים מאוד", הוא עבר ולחץ את ידו של אסינמור, ואת ידיו הלחות של סרדיניום.<br />"אתם במקרה בכיוון הזה?" הוא הצביע לעבר "הר האופס". באותו הרגע הוא ראה בזוית עיניו רוח רפאים של עורב, (מכשפי אויר ידועים ביכולתם לראות רוחות רפאים). "הרגת אותי" אמר הרוח שהיה בעצם קראקי, "איתך הסליחה" ענה שיבקה, "אבל גם אתה לא תצליח להרוס לי, אני אופטימי, העולם ורוד והכל טוב!"<br />"דבר בשם עצמך, מכאן הכל נראה אפרפר ומטושטש" נאנח קראקי. "בא לי לשיר ולרקוד" הכריז שיבקה, מתעלם לגמרי מהערתו האחרונה של קראקי.<br />"צר לי לקלקל את השמחה" התערב סרדיניום, שלא הבין עם מי שיבקה מדבר, "אך אני חייב! צמד דרקונים רוצים להעלות אותנו למשפט... אז בוא נדחה את השירה והריקודים לפעם אחרת, בטוח שנמצא זמן מתאים יותר".<br />שיבקה שכבר החל באיזה צעד מוזר של ריקוד, הרגיש שכל מי שנוכח במקום מנסה במתכוון להרוס לו את הגישה החדשה והחיובית. הוא הביט בתקוה באסינמור שמשך בכתפיו.<br />"אחרי" צעקה יאגי, ועלתה על המטאטא, "אל הר האופס", פניו של שיבקה זרחו שוב בשמחה והוא פתח בדילוגים. סרדיניום ששמח על כך שסוף סוף אפשר לזרום עם מישהו, משך את אסינמור בשרוולו והחל צועד אחרי יאגי, אחריו השתרך אסינמור ומאחוריו בדילוגים עליזים שיבקה וקראקי העורב שמעתה נקרא לו קראקי רוח הרפאים.<br /></div><div class="blogger-post-footer"><img width='1' height='1' src='https://blogger.googleusercontent.com/tracker/3087767707310759112-8238898023255493125?l=bs-magic.blogspot.com' alt='' /></div>Back Spacehttp://www.blogger.com/profile/11378238378991156089noreply@blogger.com0